אני לא עסוקה בלייצר פלגיאטים אלא ביצירה חדשה, גם אם היא מתייחסת לעבר או מייצרת דבר חדש בעקבותיו

ב-2009 עיצבה מיכל סהר לקרולינה לוגו קווי על בסיס השבירות הארכיטקטוניות של פונט הדסה, ״פונט שאני בקשר נפשי איתו שנים, שלא מפסיק להפתיע ולרגש אותי״. שש שנים לאחר מכן היא מוציאה לאור את ״הדסה קו״, ומסבירה לרגל פתיחת התערוכה דפוסים משתנים במוזיאון ישראל, מה קורה כשאתה נקשר לפונט מסוים, ונדחף לעשות משהו בעקבותיו

הי מיכל. אז מה פתאום גירסה חדשה להדסה?

הרעיון התחיל לפני חמש שנים, אבל קודם כל חשוב להגיד שאני לא רוצה לקרוא לפונט ״גירסה״ כי הפונט עומד בפני עצמו, ועדיין, הקשר שלו להדסה ברור, אך יותר מחוותי. הדסה זה פונט שאני בקשר נפשי איתו שנים: הוא לא מפסיק להפתיע ולרגש אותי. אני מתעסקת איתו הרבה, החל כבר בפונט אלנבי סריף שעשיתי ב-2003.

אם מסתכלים במבט-על, אז באיזשהו אופן אני מנסה להתעסק בארכיטקטורה שלו ולנסות לבנות בעקבותיו גופן חדש אבל יותר ארצי; פחות אלגנטי. באלנבי זה היה ממש פוסטרי, ובהדסה קו רציתי לייצר פונט מונו-לינארי יותר פשוט ופחות קליגרפי.

אז שנייה לפני, תגידי מה כל כך מעולה ומרגש בהדסה? ותנסי להסביר למי שהוא לא מעצב גרפי מה את אוהבת בהדסה ומה הקנה לו את המעמד האיקוני כל כך בשפה העברית?

הדסה הוא פונט רדיקלי בעיני בהצעה שלו, בטח אם מתייחסים גם לתקופה שבו הוא צוייר – שנות ה-50. הוא הביא לעברית משהו חדש, בעיקר בתחום אות טקסט. אם ניקח את הקלאסיקות בעברית, מפרנקריהל (שמאוד קשור בעיני ללטינית) ועד דוד, נרקיס קלאסי וכו׳ – אותיות שמתבססות ממש על קליגרפיה עברית – אז הדסה הוא חריג.

והמעמד האיקוני של הדסה נמצא בעיקר בתחום התרבות: זה פונט שלא הפך לפונט ספר קאנוני בעברית, אתה לא תראה שום ספר קריאה בהדסה. אתה תראה ספרי אמנות, ארכיטקטורה ועיון מסויימים בהדסה. הוא גם לא ממש חי בעיתונות… יחד עם זאת הוא יצירה טיפוגרפית מקורית מאין כמוה, שמשלבת תפיסה הרבה יותר פיסולית בעיצוב

אז מאיפה התחלת את הדסה קו? ולמה קראת לו ככה?

זה מצחיק, אבל פונט תמיד מתחיל באיזה פרויקט שלאו דווקא קשור לעיצוב אות. ב-2009 עשינו בסטודיו אלבום לקרולינה וניסיתי לעשות לה מעין לוגו קוי על בסיס השבירות הארכיטקטוניות של הדסה. קראנו לזה בסטודיו ״הדסה קו״

קטעים. ומה קרה שהחלטת לצלול לתוך הפרויקט?

צללתי לשם מהר מאוד (כשאני צוללת לפונט אני בהזייה היפר-אקטיבית), כי כבר כשעבדנו על האלבום ראיתי שיוצא שם משהו חדש ומיוחד, וכבר שם הדפסנו את המילים לשירים בגירסה ראשונית של הדסה קו. מאז הפונט עבר כמה גירסאות, תקופות של פרידה ומרחק, ובעצם שיחררתי אותו רק עכשיו – אחרי חמש שנים, שזה לא אופייני לי

את רוצה להגיד לי שהוא היה מוכן כבר לפני חמש שנים?

באיזשהו אופן כן. אפילו עשינו איתו לוגו ושילוט לבית העיר בתל אביב ב-2010. אבל היום הוא הרבה יותר טוב ומהודק. בעיקר הייתה לי המון עבודה על הלטינית, ובקרוב אוציא לו גירסה חדשה לעידכון עם קצת תיקונים בלטינית

בואי נדבר על העברית: ספרי קצת על התהליך, מה למדת תוך כדי, מה ניסית לעשות

כשאתה נקשר לפונט מסוים, ונדחף לעשות משהו בעקבותיו, אתה לומד המון על ההחלטות העיצוביות של היוצר המקורי. אתה מתחיל להבין איך הוא הגיע לצורות האלה, איך קרתה האבולוציה בתוך ה״משפחה״ שהמציאה את עצמה לכאורה, באופן שבו אנחנו נפגשים עם הצורות אחר כך. היופי של הדסה כבש אותי כבר בסוף שנות ה-90 כשסיימתי ללמוד, אבל הפליאה האמיתית קרתה רק כשהתחלתי להביט עליו כמעצבת אותיות.

בשנים הראשונות, כשעוד לא הייתי מפותחת צורנית כמו היום, עשיתי את אלנבי, מתוך רצון לעשות פונט אקסטרה-בולד לכרזות. הדסה נורא עדינה, ורציתי לחקור אם המאפיינים הצורניים שלה יוכלו לעבוד בכותרת מאוד אפקטיבית. בעיקר נשענתי על העובדה שהסריף של הדסה הוא מרובע (ממש slab) והוא נשען שמאלה – לכיוון הטקסט – בניגוד לכל פונטי הסריף המקובלים. ומהמרובע למונו-לינארי הדרך כבר סללה את עצמה

אולי תסבירי רגע לטובת מי שלא יודע, מה זה סלאב, מרובע ומונו-לינארי, ממש ממש בקצרה

סלאב: סריף מרובע. מקור המילה באותיות לטיניות בעלות סריף גרוטסקי שהמבנה שלו מרובע.

מונולינארי: פונט בעל עובי קו שנראה אחיד מבחינה אופטית. רוב הפונטים הסריפיים הם דווקא לא מונולינארים. בדרך כלל הפונטים הסנס סריפים, בעיקר הגיאומטריים והיותר מודרנים, מנסים ליצור נראות של עובי קו אחיד

כל מושג מביא איתו מושגים חדשים… זה בור בלי תחתית

אמרת שבעבודה אתה לומד המון על ההחלטות העיצוביות של היוצר המקורי, והנה נפתחת תערוכה שמציגה בין השאר את עבודותיו של הנרי פרידלנדר. מה למדת על ההחלטות שלו? ולמה הוא היה אוונגרד?

זה יותר הבנה של האינטואיציות שלו: נניח שאתה מעצב כמה אותיות ״סטנדרטיות״, שבהן אתה מקבל החלטה על עובי הקורות, סוג הסריף, הקונטרסט, הפרופורציות וכו׳׳, ופתאום צריך לתרגם אותן לצורות ״לא רגילות״ – אני מתכוונת שבעברית יש הרבה אותיות מרובעות ולצידן אותיות ביזאריות לגמרי (ש, א, ג, ע וכו׳) ומאוד קשה לתרגם את השפה לתוכן. זה תהליך שעובר כל מעצב פונטים והנרי פרידלנדר לקח בהדסה החלטות שהציבו רף של חדשנות בתחום עיצוב האות העברית, וכל זה בלי לוותר על הזיקה למקורות (אחרת האות תיראה out of context).

אינטואיציה זה למשל ההחלטה של פרידלנדר למשוך ב-א׳ וב-צ׳ את הסריף של הרגל הימנית אחורה, בהשפעת הכתב הספרדי, לתוך אות סופר אלגנטית ותרבותית, שאין לה נראות של משיחה קליגרפית. או ה-ה׳ וה-ח׳ – שתי אותיות לכאורה ״שיא הרגילות״ בעברית – שהן מהיפות ביותר בהדסה בגלל המשיכה של הקורה העליונה ימינה והחוצה מהמתווה של האות. זה נכון שגם בפרנקריהל יש רמיזה כזו ב-ה׳ וב-ח׳ – אבל בהדסה זה משהו בעל משמעות עיצובית הרבה יותר נוכחת, ובהדסה קו הקצנתי את הפיצ׳רים האלה.

נראה לי שלקח לו כל כך הרבה שנים להוציא את האות בגלל ההתלבטויות העיצוביות ורף ההמצאתיות בפונט. בעצם הדסה היווה מודל חדש לאותיות בשפה הבעברית

את יודעת, אני חייב להגיד שבכל פעם אני שוכח מחדש איזה כיף זה לדבר איתך על פונטים וטיפוגרפיה, עד שאנחנו מוצאים סיבה טובה לדבר על זה שוב

(rainbow)

איך נעביר את האימוג׳י הזה לצ׳אט שלנו? אני אכתוב קשת קופצת מצד לצד?

בסגנון דולפין…

תגידי, לא פחדת לקרוא לפונט הדסה קו? או בכלל לגעת באחד מקודש הקודשים של הטיפוגרפים?

לא, כי אני לא עסוקה בלייצר פלגיאטים אלא ביצירה חדשה, גם אם היא מתייחסת לעבר או מייצרת דבר חדש בעקבותיו. מעניין שהרבה אנשים שאלו אותי על זה, אולי כי השם לכאורה מספר שזו גירסה של הדסה. דווקא כשרואים פלגיאטים של פונטים אז בדרך כלל יש להם שם ממש חדש… היה חשוב לי שהמחווה תהיה בשם, והתוצאה היא המבחן האמיתי

שאלה קצת כללית ואולי דבילית, אבל אני אשאל בכל זאת: למי את מייעדת את הפונט? לאיזה שימוש?

באופן כללי רוב הפונטים שעשיתי בשנים האחרונות נכנסו לעולם התרבות באופן רחב. יש גם עיתונות אבל פחות יומית ויותר מגזינית. אני מאמינה שהדסה קו ימצא את מקומו שם באופן טבעי. גם משקל הטקסט שלו מאפשר עבודה בטקסט באורכים סבירים – כי בכל מקרה קשה לקרוא טקסטים ארוכי טווח באות ללא קונטרסט (או במילים אחרות מונו-לינארית). אני מאמינה שלמשקלי הכותרת תהיה הצלחה, כי הוא מביא משהו תרבותי ויחד עם זה ״חזק״

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

שיש דברים מפתיעים בצנרת בתחום הסריף העברי הקליגרפי יותר!

לרגע לא דאגתי